שיש אלוני בע"מ נ' עמיר - קרקעות בתים ונכסים בע"מ ואח'

החלטה

רקע

מונחת בפני בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבות 1-4 לחלט ערבות בנקאית בסכום של 120,000 דולר אשר הונפקה ביום 30.06.04 והאוסר על המשיבה 5 לפרוע את הערבות הבנקאית עד למתן פס"ד בתובענת המבקש נגד המשיבים 1-4 לצו עשה, לפס"ד הצהרתי ולפיצוי כספי על סך 989,859 ₪.

לפי לשונה, נועדה הערבות לערוב לתשלום כל סכום (בגבולות הערבות) שיגיע למשיבות מאת המבקשת "בקשר עם הסכם חכירה של קרקע בנשר.

שיש אלוני בע"מ (להלן:"התובעת/המבקשת") הינה חברה שעיסוקה בתחום יבוא ושיווק חומרי גמר לבניה, לרבות מוצרי קרמיקה ואבן. חברת עמיר-קרקעות בתים ונכסים בע"מ (להלן":הנתבעת 1/המשיבה 1"), חברת לינדה ב.נ.ה. (בניה נכסים והשקעות) בע"מ (להלן:"הנתבעת 2 / המשיבה 2") וכן חברת נ.ע.ו.ז יזמות בניה 2003 בע"מ (להלן:"הנתבעת 3/ המשיבה 3") יקראו יחדיו "המשיבות" , הינן חברות העוסקות ביזמות נדל"ן.

בתאריך 30.06.04 נחתם בין הנתבעות 1-2 לתובעת הסכם מכר, לפיו מכרה התובעת מגרש בישוב נשר (להלן:"המגרש") ובמקביל נכרת הסכם חכירה, בו חכרה התובעת את המגרש בתנאים מסוימים (להלן:"הסכם המכר/הסכם החכירה"). הנתבעת 2 ביצעה את העסקה בנאמנות עבור הנתבעת 3. בד בבד נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה (להלן:"הסכם ההלוואה"). ביום 19.9.04 נכרת הסכם נוסף בין הצדדים שהוגדר בשם "תוספת לעקרונות החכירה נספח 6.5 להסכם מיום 30.6.04". בהסכם זה נקבע כי התובעת תפקיד ערבות בנקאית ע"ס 120,000$ בידי בנק המזרחי (להלן:"נתבעת 4 ") בקשר עם הלוואה של הנתבעות 1-2 מבנק המזרחי, שמטרתה תשלום חלק מהתמורה לאלוני. אלוני הוציאה את הערבות על ידי בנק לאומי (להלן:"הנתבעת 5/ המשיבה 5").

לשיטתה של המבקשת- בהתאם לסעיף 8.2 לתוספת על הנתבעות 1-2 להחזיר את הערבות במוקדם מבין המועדים שנקבעו בסעיף: (א) עם פירעון הלוואת המחכיר לבנק, ביום 30.06.09 (ב) במועד סיום החכירה על פי הסכם החכירה (ג) במועד פינוי המגרש בפועל. בסעיפים 8.5 ו 8.6 לתוספת נקבע כי עצם מסירת הערבות הבנקאית לבנק המזרחי לא תגרע מזכויות אלוני כחוכר ו/או מחובות והתחייבויות הנתבעות 1-2 כמחכיר כלפיה, וכי תנאי מוקדם הוא שהבנק יאשר הסכמתו בסעיפים אלו. כן נקבע כי לפני מימוש הערבות הבנקאית וכתנאי מוקדם לכך על הבנק לשלוח דרישה בדואר רשום גם לאלוני, ובו יצוין כי הנתבעות 1-2 אינן עומדות בתנאי פירעון ההלוואה, ורק אם ההפרה הנטענת לא תוקנה תוך 30 יום יהיה בנק המזרחי רשאי לממש את הערבות הבנקאית.

מוסיפה וטוענת התובעת/המבקשת כי, בשל חילופי גברי בהנהלת החברה לא שמו לב בעלי התפקידים באלוני לכך שבהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים חידושי הערבות היו צריכים להיפסק עוד ביום 30.6.09. בפועל מיידי שנה חידשה התובעת את הערבות. כך היה גם לאחר 30.6.09. הנתבעות 1-2 לא הסבו את תשומת ליבה של התובעת לטעות זו ודרשו את חידוש הערבות מיידי שנה ואף איימו כי במידה והיא לא תוארך היא תחולט. במכתב שהוציא עו"ד אלי סלע ב"כ הנתבעות ביום 26.10.08, אל חשב התובעת חזר על הסכמות שנקבעו בין הצדדים ובו נקבע כי הערבות תוארך בשנה נוספת ועד 30.10.11. (עותק מכתב עו"ד סלע צורף לכתב התביעה).

בין ב"כ הצדדים הוחלפו מכתבים רבים לעניין השבת הערבות, אשר בסופה ניתנה על ידי המבקשת הודעת ביטול להסכם שנכרת בין הצדדים לעניין מכירת הקרקע באזור נשר והוגשה תובענה זו.

ביום 24.1.011 ניתן צו מניעה זמני ארעי, התבקשה תגובת המשיבות והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים.

ביום 17.02.11 התקיים דיון בפני והמצהירים מר עדי שביט ומר אלי סלע נחקרו על תצהיריהם. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בע"פ. כמו כן הותר לצדדים להגיש אסמכתאות משפטיות עד ליום 22.02.11.

דיון

המבחנים למתן סעד זמני, קבועים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כוללים הוכחת קיומה של זכות לכאורה על בסיס ראיות מהימנות (שאלת סיכויי ההצלחה של המבקשות בתביעתן); שיקולי מאזן הנוחות; ושיקולי יושר (האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש).

אין חולק כי בין המשיבות למבקשת נכרת חוזה למכירת קרקע והחכרה לידי המבקשת ונמסרה כתב ערבות כדין. המבקשת מבססת את דרישתה למניעת חילוט הערבות במיוחד בטענות אלה:

המשיבה סירבה להחזיר את הערבות הבנקאית, על אף בקשות חוזרות ונשנות מצד המבקשת. לשיטתה המשיבה נמצאת בהפרה יסודית של ההסכם שנכרת בניהם, וביום 04.01.11 שלחה המבקשת למשיבה הודעת ביטול על הסכם החכירה, לקרקע נשוא תובענה זו.

על המשיבה היה להשיב לידי המבקשת את הערבות הבנקאית להסכם עד ליום 30.06.09. לשיטתה של המבקשת אין המדובר על ערבות בנקאית אוטונומית לאור העובדה שבהסכם בין הצדדים בסעיפים 8.5 ו 8.6 לתוספת עולה כי הצדדים הכפיפו את הערבות לעסקת היסוד.

בנק המזרחי (המשיבה 4) לא עמד בתנאי המקדמי לצורך דרישת מימוש הערבות הבנקאית, לא טען כי קיימת הפרה בהחזר ההלוואה של המשיבות, לא פנה למבקשת, ולא העניק למשיבות אפשרות לתקן את ההפרה תוך 30 יום.

ההפרה הנטענת, הינה של המשיבות ולא של המבקשת, דבר שאינו מאפשר מימוש הערבות הבנקאית שניתנה בהתאם להסכמת הצדדים לה היה מודע הבנק מזרחי בהתאם להסכם עם המשיבות 1-2.

בנוסף גם לו הייתה זו ערבות אוטונומית, וגם לו התקיים התנאי המקדמי להגשתה לפירעון, לשיטתה של המבקשת מתקיימים בעניינה חריגים לעקרון האוטונומיות של הערבות, כדלקמן:

1. הערבות פקעה וההסכם בוטל.